"אנשים עלובים" (ברוסית: Бедные люди) הוא הרומן הראשון מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי, שפורסם לראשונה בשנת 1846. הרומן כתוב בצורת מכתבים ומגולל את סיפורם של שני קרובי משפחה עניים: מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, פקיד מעתיק מכתבים כבן 47, ווָרֶנקה דוברוסלובה, נערה יתומה וענייה בת 17. השניים מתגוררים בדירות סמוכות בסנקט פטרבורג ומנהלים התכתבות אינטנסיבית המשקפת את חייהם הקשים, את תקוותיהם ואת רגשותיהם.
הספר מציג את אהבתו החמקמקה של דֶבוּשְׁקִין לוָרֶנקה, אהבה הנעה בין רגשות אבהיים לתשוקה אירוטית, ומדגיש את מצוקותיהם של האנשים הפשוטים ברוסיה של המאה ה-19. דוסטויבסקי מתאר ברגישות ובחמלה את חייהם של העניים, את שאיפותיהם ואת מאבקיהם, תוך שהוא מציג ביקורת חברתית נוקבת על הפערים המעמדיים.
פרטים טכניים:
מספר עמודים: 197
שנת פרסום בעברית: 2009
הוצאה לאור: הספריה החדשה
שפה: עברית
שפת מקור: רוסית
שם המתרגם: רועי חן
עם פרסומו, הרומן זכה לשבחים רבים והציב את דוסטויבסקי כסופר מבטיח בספרות הרוסית. הסופר והמבקר ויסריון בלינסקי אף הכריז על הופעתו של "גוגול חדש, ועוד טוב מגוגול".
"אנשים עלובים" הוא יצירה נוגעת ללב המשלבת הומור עם רגעים קורעי-לב, ומציגה את יכולתו של דוסטויבסקי לתאר את נפש האדם במלוא מורכבותה.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.