חיים סבתו חוזר אל מלחמת יום הכיפורים כפי שחווה אותה כתותחן טנק צעיר ברמת הגולן וכבן ישיבה היוצא למילואים. בתוך הקרבות, אי־הוודאות והמאבק לשרוד, הוא מנסה לברר מה אירע לחברו הקרוב דוב, שממנו נפרד בתחילת המלחמה. זיכרונות הילדות והשירות המשותף נשזרים בתיאורי הלחימה ומעמידים זה לצד זה חברות, אובדן ואמונה, ואת תחושת החוב של מי ששב מן המלחמה כלפי מי שלא חזר.

