רותי יצחקי ותמר לשם אוספות את המשפטים של האמא היהודייה שממשיכים להדהד באוזני בנותיה גם כשהן כבר אימהות בעצמן. הערות על המראה החיצוני, תלונות על העבודה הבלתי נגמרת בבית, דאגה לעתיד הילדים והבקשה למעט נחת מצטרפות לדיוקן משפחתי הומוריסטי. איוריו של אבנר כץ מלווים את האמירות ומוסיפים להן מבט משועשע, המשלב חיבה עם ההיכרות הקרובה עם הדאגה והביקורת האימהית.


