ספר זיכרונות אישי ואינטימי שבו ז’אן־דומיניק בובי מתאר את חייו לאחר שלקה בשבץ מוחי והפך לאדם הלוקה בתסמונת הנעילה, מצב של שיתוק כמעט מוחלט תוך שמירה על תודעה צלולה. באמצעות מצמוץ של עין אחת בלבד, ובסיוע תהליך כתיבה ייחודי, הוא מתעד מחשבות, זיכרונות, חלומות והרהורים על גוף, חופש, אהבה וזיכרון. הספר נע בין תיאור יומיומי של חיים בגוף מוגבל לבין נדודים חופשיים של התודעה, ומשלב כתיבה אישית, עיונית ופואטית מאופקת, העוסקת במשמעות הקיום, בכוח הדמיון וביכולת האנושית להיאחז בחיים גם במצבי קיצון.
מספר עמודים: 100
שנת פרסום: 1997
שם ההוצאה: מטר
שפה: עברית
שפת מקור: צרפתית
שם המתרגם: יעל זיסקינד־קלר