יוסי אלפי מתבונן בשירה בהתמודדות האישית עם סרטן הערמונית ובאופן שבו האבחנה משנה את היחס לגוף ולחיים. השירים נוגעים בפחד ובאי־הוודאות, בבדיקות ובטיפול, ובמפגש שבין פגיעוּת, גבריות ותקווה. לצד הכאב מופיעים הומור וישירות, המאפשרים לדבר על מחלה הנוטה להישאר מוצנעת ולתת מילים לחוויה היומיומית של מי שחי עמה.


