סיפור חרבת חזעה מאת ס. יזהר הוא נובלה קצרה ונוקבת שנכתבה בסמוך לסיום מלחמת העצמאות, ומתארת את גירוש תושבי כפר ערבי בדיוני על ידי חיילי צה"ל. הסיפור מסופר בגוף ראשון מבעד לעיניו של חייל המשתתף בפעולה, וחושף את הדילמות המוסריות, ההתנגשות בין חובה לצו מצפון, והשתיקה הרועמת של החברה הישראלית באותם ימים. בשפה מאופקת אך חדה, מצליח יזהר להעמיד מראה לחברה הצעירה במדינה שזה עתה נולדה, ולהעלות שאלות שעדיין נותרו פתוחות. זהו טקסט מכונן בספרות העברית, שזכה למעמד של יצירה מופתית על שבר מוסרי לאומי.
מספר עמודים: 112–180 (תלוי במהדורה)
שנת פרסום: 1949 (מהדורה ראשונה)
שם ההוצאה: ספרית פועלים (במהדורות מאוחרות גם זמורה־ביתן)
