מאיר פינקל בוחן את המפקדות הבכירות של כוחות היבשה בצה״ל ואת הקשר בין בניין הכוח להפעלתו. חלקו הראשון של המחקר עוקב אחר התפתחות הגוף הבונה את הכוח היבשתי, ממפקדת גיסות השריון דרך מפח״ש ועד מפקדת זרוע היבשה, בעזרת מקרי מבחן מתקופות שונות. החלק השני מתמקד בפיקודי הצפון, המרכז והדרום ובמפקדות האוגדות המרחביות, ובדרכים שבהן זיהו אתגרים ופיתחו ידע וכשירות מבצעית. ההשוואה בין המקרים מאירה את התרבות הארגונית, את חלוקת האחריות ואת המתחים בין הזרוע, הפיקודים והמטכ״ל.


