הרומן משחזר את שנותיו האחרונות של מיכאיל בולגקוב, בין 1928 ל־1940, בתקופה שבה יצירתו נתקלת בצנזורה ופרנסתו בתיאטרון נעשית תלויה בחסדי השלטון. אהבתו, עבודתו על היצירה שנודעה כ״האמן ומרגריטה״ ויחסיו המורכבים עם סטלין נשזרים בסיפור על סופר המבקש להמשיך לכתוב במציאות מאיימת. ז'מה סאלם מציבה במרכז את המתח בין חירות היצירה לבין הצורך לשרוד תחת משטר מדכא.

