שלמה בר־שביט מספר על הדרך שעבר מילדות של נדודים בין מוסדות חינוך בארץ ישראל אל הבמה. הוא חוזר לפעילותו האמנותית בפלמ"ח ובצ'יזבטרון, להשתלבותו בתיאטרון הבימה ולשחקנים הוותיקים שמצא בהם דמויות הוריות. לצד סיפור הקמת משפחתו מופיעים זיכרונות מתפקידים שגילם ומן היחסים שמאחורי הקלעים. האוטוביוגרפיה משלבת את סיפורו האישי עם תמונות מחיי התיאטרון והתרבות בישראל.


