עדה אברהם בוחנת את ציור דמות האדם כאמצעי להתבוננות בעולמם הרגשי של ילדים ומבוגרים. היא מציגה דרכי התייחסות למאפייני הציור ולמשמעות שהם מקבלים במסגרת ההערכה הפסיכולוגית, לצד דוגמאות מן העבודה הקלינית ומחקרים שערכה בישראל. הספר דן גם בציורי משפחה ובציור במסגרת קבוצתית, ומחבר בין התפתחות היכולת לצייר לבין האופן שבו המצייר מבטא את יחסו לעצמו ולאחרים.

