נערה יהודייה בת שש־עשרה מתעוררת בבית חולים לאחר שחרור מחנה הריכוז גרוס־רוזן. היא חלשה, פצועה, ואינה זוכרת כמעט דבר – לא את שמה, לא את מקום מגוריה, לא את מה שקרה לה בשנים האחרונות. כשהיא משתקמת בהדרגה, שברירי זיכרון מתחילים לצוף, והיא יוצאת למסע בין ערים הרוסות ומחנות עקורים ברחבי אירופה של אחרית המלחמה. זהו רומן היסטורי רגשי ורב־עוצמה על זהות, שייכות, אובדן, חיפוש ומשפחה, שנוגע בשאלות של טראומה, זיכרון והתבגרות בתוך כאוס שלאחר השואה.
