רומן ישראלי מאת עמוס עוז המתאר קיץ אחד בחיי קיבוץ בגליל בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, ומציג מבט ספרותי על חיי הקהילה ועל מערכות היחסים בין חברי הקיבוץ. דרך שורה של דמויות – צעירים החולמים על עתיד אחר, חברים ותיקים הנאחזים בערכים של שותפות והקרבה, ואנשים המנסים למצוא את מקומם בתוך המסגרת הקיבוצית – מתפתחת דרמה אנושית של אהבה, קנאה, נאמנות וחיפוש אחר חירות אישית. הרומן משתייך לספרות מקור ישראלית ולדרמה חברתית העוסקת בחיי קיבוץ, ובוחן כיצד אידיאולוגיה קולקטיבית מתנגשת לעיתים עם רצונות פרטיים ועם רגשות שאינם תמיד תואמים את הציפיות החברתיות. מתוך תיאורי הנוף, השגרה והקשרים בין הדמויות עולה השאלה האם אפשר באמת למצוא שייכות מלאה במקום שנבנה על חלום משותף, או שכל אדם ממשיך לחפש בתוכו מקום אחר.
מחבר: עמוס עוז
הוצאה לאור: כתר
שנת פרסום: 1989
