הספר הימנון הקרב של אמא נמרה מאת איימי צ'ואה הוא ממואר נוקב, שנוי במחלוקת ולעיתים גם מצחיק, שבו פורשת המחברת את עקרונות החינוך הסיני הקשוח שבו דגלה בגידול שתי בנותיה. צ'ואה, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת ייל ובת למהגרים סינים, מתארת כיצד דבקה בשיטת הורות נוקשה ומציבה רף גבוה של דרישות למצוינות, משמעת והישגיות.
במהלך הספר, היא משתפת את הקוראים בהחלטות חינוכיות יוצאות דופן – כמו איסור על מסיבות פיג'מות, קביעת לוחות זמנים מחמירים לתרגול פסנתר וכינור, והתנגדות להשתתפות בפעילויות בית-ספריות לא "פרודוקטיביות". גישתה נובעת מאמונה עמוקה שהורים צריכים להאמין ביכולת ילדיהם לדחוף את עצמם רחוק יותר – אפילו בניגוד לרצונם.
עם זאת, צ'ואה אינה מהססת לתאר גם את הרגעים הקשים והמפוכחים, במיוחד כשהבת הצעירה שלה, לולו, בוחרת למרוד בסמכותה. היא מציעה דיון כנה על גבולות, על אהבה הורית, על פערים תרבותיים בין מזרח למערב – ועל המחיר והתגמול שבגישה תובענית כל כך.
