ללי רואה בבית סבא וסבתא תמונה של איש שאינה מכירה, אך שאלותיה על היעדרו מביכות את המבוגרים. סבא פותח איתה תיבה של זיכרונות ומספר לה על בנו, דודה של ללי, שמת לפני שהכירה אותו. באמצעות החפצים, השאלות והשיחה ביניהם עוסק הסיפור במוות, בשכול ובקושי לדבר על רגשות, ומראה כיצד הזיכרונות מאפשרים לילדה להכיר בן משפחה שאיננו ולהבין את געגועי הקרובים אליו.


